קומץ המנחה · פרק ב׳, ל׳

לך לך מארצך וגו' כמ"ש (במדרש קהלת ותנחומא פ' ויקהל) ג' שמות יש לאדם. א' שקראו לו אחרים. רצה לומר טבע האדם מה שלומד מזולתו וזהו מארצך ונגדו ואעשך לגוי גדול אומה שלימה שיהיה ממי ללמוד ומהי' הלימוד מאחרים גם כן טוב שא"צ ללכת ממנו, ב' שקרא לו אביו כמ"ש (אבות פ"ו) האב זוכה לבן וכו', ואמרו בהבעל ידי רחילא בתר רחילא כו' זה מבית אביך ונגדו ואגדלה שמך מאברם לאברהם ע"ש אב המון וגו' שהוא אב לכל העולם כולו וגם הבית אב טוב. ג' שנקרא בספר תולדתו טבע מולדתו כמ"ש שבת קנ"ו א' האי מאן כו' זהו וממולדתך ונגדו ואברכך בטבע תולדתך וצריך ללכת מהם אבל ההליכה לא לקצה האחרון רק אל הארץ אשר אראך אל מקום אשר רוח השם יתברך לפעמים רצון השם יתברך במדה זו הנראית גרועה כידוע: