תאוה וקנאה ידוע שהם פסולת של חסד וגבורה דקדושה ולכן ישמעאל יצא הפסולת מאברהם ועשו מיצחק. ובפסולת קנאה שהוא גבורה דקלי' קודם לתאוה כי ידוע זלע"ז אם כן השמאל הוא נגד הימין וכמ"ש במקום אחר ולכך התיקון לקנאה וההיפוך הוא חסד מדת אברהם. והתיקון לתאוה חסד דקליפה על ידי תורה שהוא מדת יצחק כידוע וכמ"ש במקום אחר. כידוע שחו"ג הם ב' הפכים ומי שהוא נואף הוא טוב לבריות ואינו רוצח והתיקון להפך ולכוף הרשע לטוב הוא לעשות ההיפך ולכך תיקון קנאה על ידי השפלות לארץ ולא יבקש של חבירו. והתיקון לתאות הפחותות על ידי ויגבה לבו בדרכי ד' לדעת מעלתו ושאין ראוי לו להתבזות לבקש תאות הפחותות וזהו בריאת שמים וארץ התרוממות ושפלות ויש רקועי שוא ושמים וארץ של שוא כשמשתמש בהם לשוא ולהיפך התרוממות נגד חבירו ושפלות בעיני עצמו להתבזות בתאות. ובאמת הברואים הם בארץ וצריך שפלות נגד זולתו. ושמים רק נגד עצמו כי רקיע הוא הבדלה לתאוה כמשנ"ת לעיל אות י"ב שהוא ששית מארץ ההגדרה לקנאה וז"ש ביצחק שאין ראוי לצאת מא"י שאין חו"ל כדאי לו שהוא במדרגת שמים:
קומץ המנחה · פרק ב׳, ט״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Kometz HaMincha
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך קומץ המנחה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.