עונש מי מריבה אחשוב כי ד' צוה ונתן מימיו. כפי הראוי לאותו סלע שהם מועטים לא יספיקו לס' רבוא. רק והוצא"ת והשקי"ת הכל אתה בעצמך ותשרה הברכה בזה. ולכן היה מתקדש שם שמים כמו במן שהיו כל יום צריכים לישא עיניהם לשמים וכן במים, והוא לא עשה והכה ושרתה תיכף הברכה ולכן יצאו מים רבים ושתו מעצמם וע"כ נענשו יען לא וגו' להקדישני. שבכל יום היו שותים מעצמם ולא הוצרכו בכל יום לברכה, ועיין רמב"ן שהקשה על פירש"י מה חילוק בין הכאה לדיבור ובמה שכתבתי נכון:
קומץ המנחה · פרק א׳, פ״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Kometz HaMincha
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך קומץ המנחה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.