הכשרת האברכים · פרק ט׳, נ״ז

ואם למצב איום כזה הגעת עד שגם על עשרים רגעים קשה לך לפסוק ממנה. עשה זאת, קח לך במחשבה איזה ענין הנוגע לך יותר, אם איזה דבר האהוב לך או שאתה שונא ומתיירא ממנו, חשבון מסחר וכו׳, ומחשבה זו הנוגעת לך הרבה, תפסיק אותך מן התאווה זו על איזה רגעים ואז תוכל אח״כ לחשוב אודותה ולא בה. ובשביל זה, אם נפלת למצב צר ומצוק כזה, אז בשעה זו יותר טוב שרק במחשבתך תסתכל על המחשבה על ההתרגשות ואודותן, ולא תדבר את כל זה בדיבור, חוץ לפעמים כשלבך כואב לך על מצב נפשך האיום ומעצמה תצעק נפשה האם וכו׳ כנ״ל. כי המחשבה שקשה לו לאיש לחשבה, אם אינו מדברה, עוד יש שיכריח א״ע לחשבה, ואם מדבר אותה, אז אדרבה מרמה הוא א״ע ומשתפק בזה שדיבר אותה ואינו מכריח עצמו לחשבה, ואם תדבר אותם אז ככל הדיבורים שאתה מדבר בלא מחשבה גם זאת תדבר, ללא הועיל.