ויש שאתה מתמה עליהן מאין הן באות ומי ברא לי את אלה, אל תתמה על זה, כי כפי שאיתא בספ״ק השגה גדולה היא להשיג את נפש איש הישראלי ואנו אין משיגים אותה. ובצדק יכולים לאמור לכל איש ישראלי מחוטב עצים ועד שואב מים, דע כי לא אתה ולא אני יכולים להשיג את גדולתך וקדושתך הרבה של עצמותך. כבן מלך האסור בבור האסורים דומה איש הישראלי, הכרוך בסמרטוטים מגועלים ובבלאות סחובות, לא זולתו ולא הוא בעצמו יכירו בו כי בן יקיר הוא ברוח ומוח נשגבים. אבל כאשר רק יתחילו להסיר ממנו את בגדיו הסחובות, ומכל שכן כאשר מבחוץ גם את שיר המלך אשר ישוררו המשוררים יאזין, כמה יתבער, גם הוא יקום ישגב וכלו יתרומם, ובשיר יתן קולו. כולם מן שירתו יתמהו, וכולם לפני פסגת רעיונותיו והשגותיו יתבטלו ויאמרו ראה זה דבר חדש אשר לא ידענוהו. [ועיין כגון זה במדרש שיר השירים פ״ו על הפסוק ״לא ידעתי נפשי שמתני״].
הכשרת האברכים · פרק ט׳, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hakhsharat haAvrekhim, 16. Ring. 11-432
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הכשרת האברכים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
