הכשרת האברכים · פרק ח׳, י״ד

בין כך ובין כך והנה השיג התקפת [נאסאד] הלב, ורעש נעשה בביתו, מביאים רופאים ועושים לו זריקות בלי מספר תחת העור ובהגידים. והוא עודו מבין ורואה בצער ביתו. אשתו זועקת שיותר אין לה מה לחיות. בנו בוכה וצועק, רבש״ע כל עוד גיד אחד דופק רחם נא ותן לי מתנה יקרה זו את אבי היקר לנו מכל חיינו. ומבנותיו סתם צעקה מתפרצת כאילו עומדות הן להתפקע כלן. והוא שוכב כאבן דומם, הרופא מרים את ידו והעוזר את רגלו, והוא כאילו לא ידו ולא רגלו היו, והלב מתכווץ ודוחק כאילו מלאך המות כלו הניח את עצמו עליו מכבידו דוחקו ודוחפו עד לקבר ושם יעשה עמו מה שיעשה. וגונח הוא גניחות כבדות ונחרות, ומה קשה עבודתו אז בלבו וריאתו, מקצץ ארזים וקוצץ אילנות [בר״ר פרשה ו׳]. עוד הוטב לו מעט וממהר הוא לבשר ולשמח את בני ביתו ברמז וקריצת שפתים כי הוטב לו מעט, אבל אין חכמה אין עצה ואין תבונה נגד ד׳ צבאות, השתדלו ברופאים שונים ובתרופות שונות וכשהגיעה השעה מוכרח הוא לפטר.