הכשרת האברכים · פרק ז׳, י״א

וגזרות הרעות זורמות זו על זו, עד שהראשונה הספיקה לצאת השני׳ השלישית וכו׳ נבהלת לבא. לעיני איש הישראלי כאילו חשכו שמים עם מאוריו, ואל ארץ יביט והנה צרה אימה חשכה ואפלה עד בלתי נשוא. הרשעה אשר בכל העולם, במצולות ים אף מעבר להרי חשך כאילו למצרים נקבצה וכלה נגד ישראל התקוממה, ועליהם התנפלה מכבידה ומעיקה עליהם עד רצוץ שארית כחם. אם בריא ושמן פרעה ולבו טוב עליו, גוזר הוא גזרות רעות למען הולל למו ולהתענג בצרות העברים, ואם נחלה ונצטרע ובנ״י קוו אולי עתה יכנע מעט לב הערל הרוצח, עוד הרבה להרע להם וגזר לשחוט מאה וחמשים ילדי ישראל בבוקר וק״נ בערב לרחוץ את גופו המזוהם והטמא בדמי מלאכים טהורים אלו. שומו שמים והעידו הלא מאז ברא ד׳ את העולם אתם, ועל כל מעללי איש ממרום תביטו, האם אכזריות נוראה כזאת כבר ראיתם. אם כל יושבי חלד בכל המון דיבוריהם אל צרותינו יאלמו, ובכל שאון קוליהם את מכאובינו המרים ישתיקו, עמדו אתם שמים ובקול רעמכם הרעימו. העידו נא אם כבר ראיתם אנשים או גם חיות פראות, כצרותינו המרים והרבים יצרורו, לקרוע בחזקה ילדים תמימים מחיק אבותיהם ולשחטם. ואת ארץ איך זה תֵאות לכל רע ורשע אשר ישקיך את דמינו מאז. למה זה לא תקרע ותתפורר כולך מבלי להיות מצע רֶשע לכל רָשע וטמון לכל מעשי רצח על עַם ד׳. ארץ אל תכסי דמינו.