הכשרת האברכים · פרק ו׳, ז׳

לכאורה יאמר האומר, הלא עבודה כזו למעלה הרבה מאתנו, ורק בשביל הצדיקים הגדולים אשר מלפנים הוא, ומראש אמרנו שרק בעקבי הקדושים רוצים אנו ללכת ורק באבק רגליהם להתאבק ולבלוע, ואותם וגודל קדושתם עיננו לא ראתה. אבל כלל זה בכל עניני עבודה בידך יהי׳, כשתראה בספר מספה״ק או תשמע מאיזה ענין עבודה. ותאמר לעצמך זהו רב ממני, אם תרחק ממך את ענין העבודה בשביל זה שהוא גדול ממך, אז תדע שמעשה יצה״ר הוא המסית אותך להדיחך ח״ו. ואם כה תאמר, זהו רב ממני, לכן עלי לחפש איזה כנף וקצה מאותו ענין העבודה, כדי שאוכל לאחוז בו ולעבוד אותה לפי מצבי בכל כחי בקטנות, וד׳ יעזרני שגם אעלה ממצבי זה יותר למעלה, אז מעשה יצר הטוב ודרך עבודת ד׳ הוא. כי האם יאמר מי שהוא, תקיעת שופר ענין גדול הוא, יסודות גדולים הרבה גבוהים ממצבי והשגתי בו וח״ו לא אשמע תקיעת שופר. כי הן גדול הרבה מאוד, וכל מצוה גדולה מאוד, אבל מ״מ כל אחד צריך לעשות במחשבה, דו״מ שלו לפי מצבו, וכן הוא בכל עניני העבודות. ובספה״ק אמרי אלימלך מכ״ק אא״מ ההצוה״ק זצוקלל״ה איתא ששמע מאביו, זקני הה״צ והק׳ ממאגלניצא, שאמר בשם רבו הקדוש ממעזבוז זצוקלל״ה.