הכשרת האברכים · פרק ה׳, מ״ג

למשל יש שאין האברך חושב נבלות, אבל מן רעות ונבלות איש גרוע זולתו חושב. כמה גרוע הוא הזה, או אנשים כאלו, וכמה מעשיו, אלו ואלו מזוהמות, הנבול פה כזה וכזה אשר הוא מדבר, ד׳ ישמרנו. ובמחשבתו עוברות, כל מעשים ודיבורים מגונים, לא אשר שמע וראה בלבד בהגרוע, רק גם מה שמשער בדמיונו לפי ערך המעט אשר ראה ושמע ממנו. והוא, האברך החושב, מתאנח על נמיכיותו של הגרוע, ובמחשבתו לפעמים עוד מיסר אותו על כל אלה. מובן מאליו, שאחר שחשב האברך איזה זמן אותן המחשבות עם המוסר אשר יסרהו במחשבותיו, אף האנחות שנפלטו ממנו, מביט על עצמו כעל בעל מעלה שאינו יכול לסבול גם רעת זולתו, ומתאנח עליו ומיסרו עכ״פ במחשבתו, ואילו הי׳ יכול, גם בפועל הי׳ מיסרו, אף הי׳ מורט את שערו.