הכשרת האברכים · פרק ה׳, י״ט

הלא תדע את אשר איתא בת״ז הק׳ ת״י דאורייתא בלא דחילו ורחימו [היינו בלא יראה ואהבה] לא פורחת לעילא, ובת״ע שם איתא דבין תורה ובין תפילה בלא יראה עוד ח״ו מעוררת חרון אף, ויש עוד מי שלומד באופן גרוע ח״ו שגם לכלבא אתמסר היינו שנמסרה לסט״א ר״ל. אבל נניח שתורתך טובה בחור ואברך, ואז אשריך וטוב לך, ומי ידמה לך חמדת שד-י. אבל הלא חוץ מן התורה גם עבודה ישנה לנו לעבוד את ד׳ במחשבה דיבור ומעשה, מי ידמה לחכמינו חכמי התלמוד ז״ל שמסרו נפשם על לימוד התורה, ומ״מ זכור נא את דברי ר׳ אלעזר [שבת ל״א ע״ב] שאמר ניקו מקמי׳ [דר׳ יעקב ב״א] דגבר דחיל חטאין הוא, וכשאמר ר׳ סימון ניקו מקמי׳ דגבר בר אורין הוא, תמה ואמר לי׳, אמינא לך אנא דגבר דחיל חטאין הוא ואמרת לי את בר אוריין הוא, עכ״ל הגמרא. שכ״כ גדולה המעלה של יראת חטאו על מעלתו שהוא בן תורה עד שתמה למה משבחו בתורתו ובשביל זה יעמדו מלפניו, אחר שכבר שבחוהו במעלה יותר גדולה זו של יראת חטאו.