הכשרת האברכים · פרק ה׳, י״ג

לבחור ואברך כזה דיבורינו מכוונים, כיון שבכל עבודתו יודע הוא את חסרוניו וכי הוא צריך לבקש מזור ותרופה למו. עוד זאת מפני שבחור ואברך כזה בשפלותו וחפושיו מוכשר הוא לקבל וללמוד גם ממי שאינו גדול אף מן הקטן ממנו, ובפרט ממי שניסה, מנסה, ובוחן בעצמותו ובזולותיו בנסיונות ואמצעים שונים. אבל אל מי שמקשה את רוחו לאמור בן תורה וחסיד אני, ועודו מתרעם עלינו, מה לנו לדבר ולא יועילו דיבורינו אליו. מ״מ בד׳ נשים מבטחנו וגם אליו נדבר אולי גם את קשיותו זו נפצוע, כי הלא גם הוא רוצה לעבוד את ד׳ וגם הוא מתיגע בעבודתו ותורתו רק שבמקום שהיצר הרע מטעה את זולתו בטעות אחר, אותו הטעה בטעות הקשה, של קשיות ואנכיות מרומה. מחלה מרה היא שאין החולה יודע כי חולה הוא, והלא גם לאלו ד׳ שולח את רפואתו רק התאמצות יתירה צריכים בזה.