הכשרת האברכים · פרק ד׳, ח׳

אם תתחיל בהתרגשויות הקטנות אשר בך להוציאן ולגלותן בקרבך כפי שיוצאות מנפשך, בלא עקמומיות ובלא לבושים מגושמים, באותן הקטנות אשר לא תכיר אותן לגמרי, אף לא תבדיל בהן בין קול ענות גבורה לבין קול ענות חלושה בין אם צעקה לד׳ מנפשך היא זאת שהרגשת, או אם תאוות גופך הוא לאכול ולשתות יי״ש וכו׳, אז יקשה לך אף לא תוכל להן, כיון שלא תכיר אותן, ובשעה שאתה מרגיש דבר מתרחש בקרבך כבר דבר מתלבש בלבוש שק אתה ממשש. לכן החל בהתרגשויות הגדולות והחזקות יותר, שאתה יודע ומכיר כי הרגשת הנפש היא שאיפה וצעקה לד׳. רק כיון שבך קצר המצע מלהשתרע לכן אין ההרגשה מתפשטת בך ולא מתלבשת באיזה מחשבה וצורה, ובשביל זה לא נבלעה בגופך ואבריך, ויש שלא נראה לך לגמרי, ואחר נגיעה קלה ונפנוף מעט עוברת וחולפת. הרחב את המצע לפני נפשך ותפשט את פעולותי׳ בך תן להן מחשבה וציור, ומוטב שלא תתחיל בהתרגשויות כאבי הנפש אשר צועקת היא על כאבי׳ ופגמי׳ רק בהרגשיותי׳ שהיא שמחה ועליזה תתחיל, מתעדנת ומתלהבת בהן.