הכשרת האברכים · פרק ד׳, ה׳

ולא רק את יללות וגניחות הנפש בלבד האיש מזניח מלשמוע או שומע אותן מפוחמות ומעוקלות ולא ידע מה שמע, רק גם את צהלותי׳ ושמחותי׳ אשר שמחה היא בד׳ לא ירגיש או ירגיש איזה התרגשות ולא ידע מה הוא מרגיש, כי לוּ הרגיש האיש את שמחתה בד׳ ואת נועם עליותה באהבה ויראה בשעה שהוא מתקרב אליו ית׳ בתורה, תפילה ועשית המצות, ובפרט בשבתות ויו״ט, כי אז לא בקל הי׳ עולה ליצרו להרחיקו אח״כ מנועם העליון הזה ולהחטיאו ח״ו אף לגשמו. ובאם שמע האיש את שירת נפשו לד׳ בשעה שהוא אומר שירות ותשבחות, ואת שירת רוחו ונשמתו חי׳ ויחידה שלו הקמות לקול נפשו לשיר כאחת למלך הכבוד הבוחר בשירה וזמרה, ויחד נכללות בלהב האהבה והצהלה של כל נשמות ישראל אשר בעולם הזה ואשר בגן העדן, ועל ידם מלאכי מרום משוררי א-ל עם כל ברי׳ אשר בשמים ואשר מתחת לארץ, וכלם יחד משוררים, כלם יחד מזמרים, וכלם יחד מעריצים ומקדישים את שם הקדוש הגדול הגבור והנורא. לוּ שמע האיש אף רחש לחש מזה כי אז את כל עצמו עם כל רצונותיו מחשבותיו, דיבוריו, ומעשיו בפועל ממש רק בלתי לד׳ לבדו הי׳ מקדש, אבל מלפניו הכל סגור וממנו נסתר.