הכשרת האברכים · פרק ג׳, כ״ו

ועיין תניא ח״א פכ״ז שרק לצדיקים גמורים אין שום הרהר רע עולה בהם בשום פעם, ולא לבינונים, ולהם היא עבודתם לדחות ולגרש כל הרהר שעולה בהם ח״ו, ובכל דחי׳ ודחי׳ שמדחהו ממחשבתו אתכפיא ס״א, ובאתערותא דלתתא אתערותא דלעלא ואתכפיא ס״א דלעילא ע״ש. לכן רצוננו בזה הוא רק להקל את עבודתך לך, ואיך לרכך אותך בעזרת ד׳. ובעזרת השי״ת תוכל להקל לך בזה הרבה, כי נפשך אשר תתבער תחדור אל כל מדותיך ואברי גופך, וגם הם בלהבי קודש יבערו, ועל ידי זה איכויות הרהורים הלא טובים תקהה ותחלש, לא יעלו בך בכ״כ חוזק ולא בכ״כ עזות כבראשונה, אף הכמות שלהם תתמעט, ולא יעלו רק לפעמים. ובך אברך הדבר תלוי, שכל שתרבה בעבודת הקודש בהתגלות נפשך, איכיות וכמות הרהוריך הלא טובים תתמעטנה. ולא עוד אלא גם בשעה שאיזה הרהור יעיז לדרוך על מפתן מוחך ולבך, לא יספיק לשהות שם זמן מה ולטמא ח״ו בהסיט את עורקי וחוטי מוחך ולבך, רק ברגע דריסת רגלו מהזוהמה שם, כאילו בלי ידיעתך אחז מי בעורף המשוקץ, ובכעס וברעש משליכו הרחק ממך כמטחוי קשת עד שבור מפרקתו. ולעומת זה מחשבות טהורות בך תתרבנה בכמותן ותתחזקנה באיכותן, לא רק לפרקים ולא רק כצל מחשבה והרהור קל, רק מחשבות חזקות רבות ותכופות מוחך ולבך יתמלאו, עם רצון חזק המתבער לפעמים לאהבה רבה ואהבת עולם, וטוב לך.