הכשרת האברכים · פרק י״א, ל״ז

כי נודעת הגמרא [ב״מ פ״ד] בר״ל שקודם שקיבל עליו עול תורה קפץ לירדן לר׳ יוחנן, ומשקבל עליו עול תורה תשש כחו ולא הי׳ יכול לשוב. ולמה זה, הלא עדיין לא למד ברגע זו תורה שתשש את כחו, כי רק קיבל עליו עולה של תורה. אבל אם כח ביד איש הישראלי לקדש גם בהמה קדושת הגוף, וכשאומר בפיו הרי זו עולה נעשה בשרה עצמותי׳ עורה וכו׳ קדושים עד שיתחייב האיש הפוגם בה ובקדושתה ח״ו מיתה, כגון המעלה קדשים בחוץ פיגול וכו׳, לא יהי׳ כחו רב לקדש בפיו גם את עצמו קדושת הגוף. והוא גם כח הקבלה המקדשת את איש הישראלי המקבל ע״ע עולה של תורה. וכיון שכחו של ר״ל קודם ששב בתשובה הי׳ מנמוכיות, לכן כשקבל על עצמו עול התורה הקדיש א״ע בהקבלה זו ונתקדש גם גופו, וכחו הקודם תשש עד שבפועל לא הי׳ יכול לשוב.