הכשרת האברכים · פרק י״א, כ״ה

כשילמדו יחד איזה ענין מעניני הדרכה, לא יעברו עליו כעל איזה סיפור המעשה, רק ילמדו בנחת ובעיון. ויתאימו אותו הענין על עצמם, איך יקיימו הם את דברי הדרכה של ספר זה, ואיך יקבעו את הדבר בקרבם, ואז יתגלה לפניהם ענינים שונים בספר. ובכלל מי מהחברייא שיעלה על דעתו איזה רעיון טוב, בין אם יפול במוחו בשעה שנמצא יחד עם החברים בין כשהוא בביתו ברחוב וכו׳, יאמרו לפני חבריו והחברים ישמעו לו, כי אפילו אם ט׳ פעמים לא יהי׳ ממש בדבריו, יכול להיות בפעם העשירי דבר טוב בו, וכמו שאיתא בזוה״ק, שלפעמים גם בילקוטו של העני נמצא מרגלית. ולפי שכתבנו לעיל כל מחשבה טובה בענין עבודה המתחדשת במוח ולב הישראלי, מין הד של קול נפשו הוא, אם הד של קול צעקה על נפילתה, או של קול שמחה בשעה שעולה היא. אבל לא יחפצו החברים המשמיעים את רעיונותיהם רק לבלות זמן, כדי להוסיף דיבורים ולהראות חכמת בלבד.