הכשרת האברכים · פרק י״א, כ״א

כל חבר יביט ע״ע לא כעל איש נמוך איש בהמיי שראוי לו לעשות את כל המעשים, ולהתנהג בכל התנהגות אף נמיכיות, רק כמו שרמזו חז״ל, לעולם ימוד אדם עצמו כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו [תענית י״א]. איש מרומם הוא, והדבר שכשר לפני איש אחר אסור לו, ועל כל מחשבה דיבור ומעשה לא יתבונן אם טובים הם בלבד, כי יכול להיות שטובים הם לאיש אחר ולא לו, רק יתבונן אם טובים הם לו ולערכו הרם. לא שיחשוב א״ע לאיש המרומם ויתגאה ח״ו עי״ז, רק לאיש המשתוקק אל הקדוש ישראל, והקדיש עצמו לטהרתו ולקדושת עבודתו יתברך, יביט על עצמו. ואז אדרבה יתבטל לפני כל איש מישראל, וישבור לבו בקרבו לאמור, הלא לפי ערכי ומצבי שהקדשתי א״ע אזי כל מעשי שאני עושה אינם ראויים, ומי יודע עד כמה פוגם אני בכל הנהגותי של מחדו״מ שלי יותר מזולתי מאחר שהקדשתי א״ע לשמים. ויתחזק ויתגבר להיטיב א״ע מעתה.