הכשרת האברכים · פרק י״א, ב׳

איתא בגמרא [ברכות ס״ב ע״ב] הסכת, עשו כתות כתות ועסקו בתורה לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה עכ״ל הגמרא. ולא ללמוד התורה בלבד רק גם לכל תוספת עבודה פרישה וקדושה שרצו להוסיף על עצמם נהגו קדושינו לעשות חבורה. וכ״כ היתה החבורה יסוד וקיום עבודתם עד שנקראו גם האנשים על שמה חברים וחבר. למין שם עצם נעשה השם חבר עד שגם אשתו ובתו בשמו הזה נקראו אשת חבר ובת חבר [בכורות ל׳] כלומר אשתו ובתו של זה שהוא חבר בהחבורה. גם אנשי האלקי בעלי זוה״ק שהקדישו עצמם לעבודה עוד יותר עילאה, בשם חברייא הקדושה כמה פעמים מוזכרים בזוה״ק. וכמו כן גם גדולי קדושי החסידות עשו. וחוץ מזה שהחסידות והחסידים כלם כתה לעצמם היו, מ״מ גם מהם נתבררה ונתחברה חברייא מן בני העלי׳ הכי גדולים והכי קדושים, ובשביל גדלותם ובשביל תוספת קדושתם היו קרובים יותר אל רבם, מבקשים יותר ונהנים יותר ממקור מימיו מים חיים מאשר שאר החסידים, וע״י תוספת פתיחתם זו שפתחו את הצינור גם כל העדה שתה יותר מכפי הכשרת קבלתם. על פי רוב כל בני החברייא קדושה נתגדלו אח״כ ויהיו בעצמם רביים צדיקי ומנהיגי הדור כידוע.