הכשרת האברכים · פרק י׳, כ״ב

וכאשר נזכה בעבודת החסידות בעזהשי״ת לגלות מעט מן נפשנו, אז בשעות המרוממות כאשר תתבער נפשנו למעלה מן צמצומי צללנו וגבולי גופנו, ובה נביט, האם אפשר שגם מן העולם, אור ההדור נאה זיו העולם, לפנינו לפעמים לא יבריק. לא בהתבוננות הדעת בלבד, ולא רק את החוסר בלבד בעולם נראה, שהגופניות כצל בלא עצם הוא, רק בהראי׳ עם הנפש, בבחי׳ מציץ מן החרכים לפעמים נראה, גם את העצם וגם את המציל. לדעתנו האנושי לא נוכל אח״כ להשכיל מה ראינו ומה הבריק לעינינו, מפני שדעתנו אנושי הוא ורק אנושיות ישכיל, אבל בנפשנו נדע ונהי׳ בטוח, שבהארת אדון עולם בזיו העולם, הצצנו.