הכשרת האברכים · פרק י׳, י״ב

זה הוא העיקר לדעת שאין הגוף עצם לעצמו, ורק את עצם הנפש לא נראה אבל את עצם הגוף אנו רואים וחשים כלו כי אז שאלתנו לא תפתר. כיון שאנו לא על עצם הנעלם מעינינו וחושינו לבד, רק גם על עצם הגוף שאנו חשים וממשמשים שואלים מה הוא העצם שלו שאין אנו יכולים להגביל אותו באיזה עצם. ואיך זה הוא מתחלף מן עצם אל עצם. ואותו הגוש שהי׳ אתמול גוש ירק במראו טעמו וכל טבעו הגופני, וכל כך הי׳ שקד על עצמותו עד שכל היסודות אשר בסביבותיו, לעצמותו עצמות ירק הפך, היום חתיכת קבת בהמה הוא ולמחר קבת או יד האדם יהי׳, ובכל מצבו החדש כשקידתו הקודמת יעבוד. וזה שאיתא בע״ח שער מ״ב פ״א שמביא בקדשו את הרמב״ן זצוקלל״ה על הפסוק ״והארץ היתה תהו״ שתהו הוא בחי׳ היולי, שהוא דבר בלא צורה רק מוכן לקבל צורות והוא בחי׳ כתר שבעולם ע״ש. היינו שחומר ועצם העולם הוא בחי׳ אלקות הנקרא כתר שאין בו צורה ומקבל צורות היסודות ושל כל דברי העולם.