הכשרת האברכים · פרק א׳, ח׳

והוא שהרבינו לעיל בקונטרס חוה״ת לדבר איך שצריכים להתחיל גם בנערים ובחורים לעורר את נפשם בעבודתם, אבל אין אנו דורשים מכל מתחיל בעבודה שיתעורר בהתלהבות גדולה ומכש״כ בהתלהבות של הצדיקים הגדולים ברשפי אש האהבה והיראה, רק שעכ״פ תתרגש נפשם, בחי׳ בבית אלקים נהלך ברגש. וז״ל זוה״ק פ׳ לך [דף פ״ג ע״ב] נפש איהו אתערותא תתאה ודא סמיכא בגופא וזנת לי׳ וכו׳ והוא אתאחדת בגופא, לבתר אתתקנת ואת עבודת כרסייא לאשראה עלה רוח באתערותא דהאי נפש וכו׳, לבתר דמתקני תרווייהו זמינין לקבלא נשמה ע״ש, [ההתעוררות התחתונה שבאדם, נפשו היא, ונפש הזאת סמוכה לגוף וזנת לו לגוף ומתאחדת עמו, ואח״כ כשמתתקנת הנפש נעשה כסא שישרה עלי׳ הרוח בהתעוררות נפש הזאת, וכששניהם מתתקנים הנפש והרוח אז ממשיכים נשמה ע״ש.], זאת אומרת שאפילו איזה התעוררות וההתרגשות הכי קלושה שמעורר האיש בקרבו בעבודה, אפילו התרגשות נפשו החיונה הסמוכה לגוף, כבר גילה מעט את נפשו ולא את נפשו לבדה רק עי״ז גם את הרוח יעורר אף את הנשמה יגלה.