דברי סופרים · פרק י׳, א׳

דור הולך ודור בא, ופירוש בזוהר [עקב רע"א] הדור שהולך הוא שבא, מלבד סודו בגלגול פשוטו כמשמעו דכנסת ישראל בכלל נחשב הכל אחד בכל דור, ועל כן אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו, ובסנהדרין [ק"ב סוף עמוד א'] אין לך פורעניות וכו' של עגל הראשון וכו' ולאחר כ"ד דורות נגבה וכו', וכן כטא דזכריה נגבה בחורבן אחר כמה דורות כמו שכתוב בגיטין [נ"ז רע"ב], והרי נאמר פוקד עוון אבות וגו' רק על רבעים ולא יותר, אבל זהו מצד חוב האב על הבן, אבל בכלל הדורות של כלל כנסת ישראל הרי כלל הכנסת ישראל אחד הוא בכל דור, ועכל אחד בהוריות [ו' א'] דציבור לא מייתי ובעי למימר משום תחת אבותיך וגו' ודחי דאם כן יחיד נמי אבל ציבור לאו מתורת בן לאב, ואף על גב דמסיק שם דוקא דשייכי בכפרה ומתוך שמכפר על מחיים וכו', יש לומר זהו על דרך שאמרו בסנהדרין [כ"ז סוף עמוד ב'] על פוקד עוון וגו' דוקא שאוחזין, הכי נמי בציבור לענין כפרה פרטית צריך שיהיה להם שייכות לאותו דבר, וכן בגביית חוב דבעגל נאמר וביום פקדי וגו' שיהיה יום פקודה בלאו הכי כמו בחורבן, וכן הוא לענין מדה טובה המרובה וכמה שכתוב זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר, והרי אמרו [סנהדרין ק"ד א'] אבא לא מזכה ברא, ונראה לי אף על גב דכתיב ועושה חסד לאלפים וגו' צריך לומר ההוא חסד בעולם הזה דוגמת פוקד עוון וגו' דודאי רק בעולם הזה, [ומה שאמרו [שבת נ"ה א'] תמה זכות אבות גם בעולם הזה לפי מה שכתבו תוספות שם דלא פליגי, וההוא לרשעים יש לומר דקרא דעושה חסד דוגמת פוקד וגו' דמוקמיה כשאוחזין מעשה אבותיהם, אך מכל מקום הא דאבא לא מזכה ברא לא נתיישב בזה דהרי מצינו זכות אבות קודם שתמה הועיל גם לרשעים, ומיהו יש לומר שם לגבי אברהם יצחק ויעקב אף הרשעים מישראל נקראין אוחזין מעשה אבותיהם במקצת דהרי אף על פי שחטא ישראל הוא כמה שכתוב בסנהדרין [מ"ד א'] ונמשל לאסא ביני חילפי, ושם [ל"ז א'] דאפילו ריקנין מלאים מצוות וריח בגדיו ריח בוגדיו, מה שאין כן התם אבל מכל מקום קושטא כמה שכתבתי], ובעולם הזה הועיל גם זכות אברהם לישמעאל [וזרעו שהיו רשעים גמורים ואין אוחזין מעשה אבותיהם כלל], כמה שנאמר וגם את בן האמה וגו' זרעך הוא, וההוא דאבא לא מזכה ברא הוא רק לעולם הבא כדאיתא התם, וקרא דוזכרתי וגו' נמי לעולם הבא כמה שכתוב בסנהדרין [ק"י ב'] אהאי קרא ומה אחרים באים בזכותם וכו', אבל שם לא מטעם אבא מזכה ברא דקרא דייק נעורייך כלולתיך לכתך שהם הן בעצמם העושין בנעוריהם, כי כלל הכנסת ישראל א' בכל הדורות וכאילו הוא הדור ההוא עצמו.