חיי מוהר"ן · פרק קמ״ט

(כא) הַמַּגִּיד מִטִּירָהאוִויצֶע הָלַךְ חֲצִי פַּרְסָה בְּרַגְלָיו בִּמְהִירוּת גָּדוֹל אֶצְלוֹ לְקַבֵּל פָּנָיו כְּשֶׁבָּא מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה סָמוּךְ לְקַאנִיבְלַאד כִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נָסַע דֶּרֶךְ שָׁם לְבֵיתוֹ, וְרָאָהוּ שָׁם אִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַמַּגִּיד אֵצֶל הַגֶּשֶׁר סָמוּךְ לָעִיר וְנִתְבַּהֵל מְאֹד, וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁיֵּלֵךְ וְיוֹדִיעַ בְּלַחַשׁ לְהַמַּגִּיד שֶׁיִּסַּע אֶצְלוֹ לַכְּפָר הַסָּמוּךְ חֲצִי פַּרְסָה. כִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לֹא רָצָה לַעֲמֹד וְלִכְנֹס בָּעִיר וְרָץ הָאִישׁ הַנַּ"ל וּבָא בְּבֶהָלָה גְּדוֹלָה וְהוֹדִיעַ לְהַמַּגִּיד. וְהַמַּגִּיד הָיָה אָז בַּחוּץ וְדִבֵּר עִם אֲנָשִׁים בְּלִי כּוֹבַע וּבְלִי חֲגוֹרָה. וְתֵכֶף וּמִיָּד כְּשֶׁשָּׁמַע הַמַּגִּיד שֶׁהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נִמְצָא שָׁם צָעַק בַּחֲרָדָה מִגֹּדֶל הַשִּׂמְחָה וְאָמַר לְהָאִישׁ הַנַּ"ל מְהֵרָה חוּשָׁה אֱסֹר הַמֶּרְכָּבָה שֶׁלִּי וְרוּץ אַחֲרַי לַכְּפָר הַנַּ"ל וַאֲנִי אֵלֵךְ רַגְלִי עַד שֶׁתַּשִּׂיגֵנִי, וְהַמַּגִּיד רָץ תֵּכֶף בְּבֶהָלָה בְּלִי כּוֹבַע וּבְלִי חֲגוֹרָה עַד שֶׁיָּצָא מֵהָעִיר, וְכֵן רָץ יוֹתֵר עַד שֶׁבָּא לְהַכְּפָר בְּרַגְלָיו כִּי הִקְדִּים אֶת הַמֶּרְכָּבָה שֶׁלּוֹ שֶׁבָּא אַחֲרָיו אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאִישׁ הַנַּ"ל קָשַׁר אֶת הַסּוּסִים בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל מְאֹד וְרָץ תֵּכֶף אַחֲרֵי הַמַּגִּיד, אֲבָל הַמַּגִּיד הָלַךְ כָּל כָּךְ בִּזְרִיזוּת עַד שֶׁבָּא לְהַכְּפָר רַגְלִי, וְהָאִישׁ עִם הַמֶּרְכָּבָה לֹא הִשִּׂיגוֹ עַד שָׁעָה שֶׁנִּכְנַס לְרַבֵּנוּ זַ"ל: רָשַׁמְתִּי זֹאת לְמַעַן דַּעַת גֹּדֶל הַהִתְלַהֲבוּת וְהַתְּשׁוּקָה שֶׁל הַחֲרֵדִים לִדְבַר ה' לִרְאוֹת פְּנֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים הַגְּדוֹלִים מֵהֶם: