סוכות

סוכות, החל ט״ו-כ״א בתשרי, הוא ״זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ״ וגם חג האסיף שבסוף השנה החקלאית. התורה מנמקת את הישיבה בסוכה ״לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (ויקרא כג) - זכר להשגחת ה׳ על ישראל במדבר.

נחלקו חכמים אם מדובר בסוכות ממש או בענני הכבוד שהקיפו את המחנה, ושתי הבחינות משמשות בזה. סמוך לו חלים שמיני עצרת ושמחת תורה, החותמים את חגי החודש השביעי.

שתי מצוות עומדות במרכז החג: הישיבה בסוכה - שבה אוכלים ואף ישנים במשך שבעה ימים - ונטילת ארבעת המינים (לולב, אתרוג, הדס וערבה), שאותם מנענעים ומברכים עליהם בכל יום. בבית הכנסת אומרים הלל, מקיפים את הבימה ב״הושענות״, וביום השביעי - הושענא רבה - מרבים בתפילה ובמנהג חבטת הערבה.

נהוג להזמין ״אושפיזין״ - שבעת רועי ישראל - אל הסוכה, ובזמן המקדש התקיימה ״שמחת בית השואבה״ שהיתה שיא של שמחה. רבים מהדרים בקישוט הסוכה ובבחירת אתרוג מהודר.

סוכה כשרה צריכה דפנות וסכך העשוי מדבר הצומח מן הקרקע שנתלש (כענפים וקנים), המצל יותר משהוא מאיר. עיקר חובת האכילה בסוכה היא בלילה הראשון. ארבעת המינים צריכים להיות שלמים וכשרים לפי גדריהם. היום הראשון הוא יום טוב (ובחוץ לארץ שני ימים), ואחריו ימי חול המועד.