שבועות

שבועות חל בו׳ בסיוון, בתום ספירת שבעה שבועות מפסח, ומכאן שמו. התורה קוראת לו ״חַג הַקָּצִיר״ ו״יוֹם הַבִּכּוּרִים״ (שמות כג; במדבר כח), ובו הביאו ביכורים ושתי הלחם במקדש.

חז״ל קישרו את היום למעמד הר סיני ולמתן תורה, ולכן הוא מכונה ״זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ״. אין התורה קובעת לו תאריך מפורש בחודש, אלא הוא נקבע על פי מניין העומר.

נהוג ללמוד תורה בליל שבועות - ״תיקון ליל שבועות״ - מתוך התעוררות לקבלת התורה. ביום קוראים בתורה את עשרת הדיברות ואת מגילת רות. כן נהוג לאכול מאכלי חלב, ולקשט את בית הכנסת והבית בירק ובפרחים זכר למעמד הר סיני.

שבועות נחוג יום אחד בארץ ישראל ושני ימים בחוץ לארץ, והוא יום טוב גמור שבו אסורות מלאכות ומותרת מלאכת אוכל נפש. בהיותו תלוי במניין העומר, חלותו נקבעת חמישים יום לאחר תחילת הספירה.