ספירת העומר

התורה מצווה לספור ארבעים ותשעה ימים מן היום שבו הובא קרבן העומר, בט״ז בניסן, עד חג השבועות. הספירה מחברת בין יציאת מצרים למתן תורה, ומציגה את החירות כדבר שיש להתכונן אליו ולא כדבר שהושג בבת אחת.

בתקופת הספירה מתו תלמידי רבי עקיבא, ומאז נוהגים בחלק מהימים מנהגי אבלות. ל״ג בעומר הוא היום שבו פסקה המיתה לפי המסורת, ולכן מפסיקים בו את מנהגי האבלות.

סופרים בכל לילה אחרי צאת הכוכבים, בברכה, ומזכירים גם את היום וגם את השבועות. נמנעים מתספורת, מנישואין ומשמחות במשך חלק מהתקופה - והמנהגים חלוקים אילו ימים בדיוק. רבים לומדים בימים אלה פרקי אבות.

מי ששכח לספור לילה שלם ולא ספר גם ביום שלמחרת, ממשיך לספור בשאר הלילות בלא ברכה. ההבדלים בין המנהגים בשאלת ימי האבלות משמעותיים - מנהג אשכנז ומנהג ספרד אינם זהים - ולכן יש ללכת אחר מנהג המקום או המשפחה. הדינים באורח חיים.