ראש השנה

ראש השנה הוא היום הפותח את השנה העברית, וחל בא׳-ב׳ בתשרי. בתורה הוא מכונה ״יוֹם תְּרוּעָה״ ו״זִכְרוֹן תְּרוּעָה״ (במדבר כט; ויקרא כג), ואין התורה קוראת לו במפורש ״ראש השנה״. חז״ל לימדו שהוא יום הדין, שבו כל באי עולם עוברים לפני ה׳, וכן ראש השנה למניין השנים.

לפי המסורת נברא בו האדם הראשון, ומכאן עניינו של היום כהמלכת ה׳ על העולם וכתחילת חשבון הנפש. ראש השנה פותח את עשרת ימי תשובה המסתיימים ביום הכיפורים, ולכן הוא יום של רצינות ותפילה לצד ביטחון ברחמי ה׳.

מרכז היום הוא תקיעת השופר, שהיא מצוות עשה מן התורה, ובה נהוג לשמוע מאה קולות. תפילת מוסף של ראש השנה בנויה משלוש ברכות מיוחדות - מלכויות, זכרונות ושופרות - המבטאות את קבלת מלכות ה׳, את זכירתו את בריותיו ואת קול השופר של סיני והגאולה.

בסעודות הלילה נהוג לאכול ״סימנים״ - תפוח בדבש, רימון, ראש של דג ועוד - כביטוי לתפילה לשנה טובה ומתוקה, מנהג הנזכר כבר בגמרא (כריתות ו). כן נהוג לומר ״תשליך״ ליד מקור מים, ולברך זה את זה ״לשנה טובה תכתבו ותחתמו״.

ראש השנה נחוג יומיים, גם בארץ ישראל, ושני הימים נחשבים כ״יומא אריכתא״ (יום ארוך אחד). דיני היום כדין יום טוב: אסורות מלאכות כמו בשבת, אך מותרת מלאכת אוכל נפש. עיקר חובת היום היא שמיעת קול שופר; כשחל ראש השנה בשבת אין תוקעין בשופר.