פסח

פסח, ט״ו-כ״א בניסן, הוא ״זְמַן חֵרוּתֵנוּ״ - חג היציאה מעבדות מצרים לחירות. התורה מצווה לספר על יציאת מצרים בליל הסדר, ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא״ (שמות יג), והוא יסוד האמונה בהשגחת ה׳ ובגאולה.

שם החג נקרא על שם שפסח ה׳ על בתי בני ישראל במכת בכורות. החג נמשך שבעה ימים (בחוץ לארץ שמונה), ובמהלכו מתחילים לספור את ספירת העומר לקראת שבועות.

מרכז החג הוא ליל הסדר: קריאת ההגדה וסיפור יציאת מצרים, ארבע כוסות יין, אכילת מצה ומרור, והסבה כבני חורין. לפני החג מבערים ומבטלים את החמץ, בודקים חמץ בליל י״ד, ורבים מוכרים את חמצם. במשך החג אומרים הלל, ונוהגים לקרוא את שיר השירים.

בפסח יש איסור חמור על חמץ - באכילה, בהנאה, וב״בל ייראה ובל יימצא״ ברשותנו. מצוות עשה מן התורה לאכול מצה בליל הסדר. ההכנות כוללות ניקיון הבית, בדיקת חמץ, הכשרת כלים והקפדה על מאכלים כשרים לפסח. היום הראשון והשביעי הם יום טוב (ובחוץ לארץ גם השני והשמיני), והאמצעיים חול המועד.