מלחמת היהודים · פרק א׳, קי״א

ו. וכאשר גרשו הפרתים מארץ סוריה ופקורא נפל בחרב, שלח ונטידיוס במצות אנטוניוס לעזרה להורדוס אלף רוכבים ושני לגיונות, ואנטיגנוס שלח מכתבים אל מַחַיְרַס מפקד הרומאים וחִלה את פניו לבוא לעזרתו הוא, והרבה להתאונן על רשעת הורדוס וגם הבטיחהו לשלם לו כסף. אבל מַחַיְרַס לא נועז לעבור על מצות שולחו, ומה גם כי נתן לו הורדוס מתנות יתרות, ועל־כן לא הטה אזניו לבגוד בו, אולם התחפש כאוהב אנטיגנוס ויצא לרגל את מחנהו בירושלים, ולא שמע לקול הורדוס, אשר מנעהו מעשות את הדבר. אבל אנטיגנוס הבין, כי מחשבת אוֶן בלב מחירס, ועל־כן סגר בפניו את שערי העיר ונלחם אתו כאויב מראש החומה, עד אשר שב מחירס בבשת פנים אל הורדוס לעיר אמאוס, ומרב כעסו על משוגתו הבה לפי חרב את כל היהודים אשר פגש בדרכו ולא חמל על אנשי־שלום הורדוס, כי לא רצה לשים פדות ביניהם ובין אוהבי אנטיגנוס.