מלחמת היהודים · פרק א׳, ק״ג

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ד. ואחרי־כן לכד הורדוס את יפו ומהר ללכת אל מצדה ולהציל את נפשות בני־ביתו. ורבים מעם הארץ נלוו אליו, אלה - מאהבתם הישנה לאביו, ואלה - לשמע גבורתו, ואלה אמרו לשלם לו טובה חלף חסדיו וחסדי אביו יחד, אבל רב העם נמשך אחריו בתקוה, כי הכון יכון כסא מלכותו בידו (ואז ישלם שכר לאוהביו). ככה אסף לו הורדוס צבא עשוי לבלי חת, ואנטיגנוס שם לו מכשולים בדרך ובכל מקומות הכֹּשר צפן לו מארבים, אבל בדבר הזה כמעט לא עשה לו רעה. הורדוס אסף אליו על־נקלה את קרוביו היושבים במצדה וכבש את המבצר ריסה ועלה על ירושלים. ושם התחברו אליו חיל סילון וגם רבים מבני העיר, אשר חרדו מפני עצמת חילו.
נחלת הכלל · The Jewish Wars, trans. Y.N. Simhoni, Warsaw, 1923

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מלחמת היהודים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.