קדמוניות היהודים · פרק א׳, ט׳

ונח ראה את רעה בני האדם, וירע לו רעה גדולה מאד ויפלו פניו, וימַלא פיו תוכחות ויוכיחם על דרכיהם הרעים ומעלליהם הנשחתים, אך כל עמלו נשאר מָעַל, כי הם בזו לו לעגו לו, ולא הקשיבו אל כל דבריו. אז ירא נח פן יבער כמעט אף הרשעים ההם ויהרגו אותו ואת אשתו ובניו וכל אנשי ביתו, וישם על לבו לעזוב את הארץ ההיא ולהרחיק נדוד לארצות נכריות. ונח מצא חן בעיני ה׳, כי היה איש צדיק תמים בדורותיו, ויהי מָגֵן לו ולא מִגֵן אותו בידי צוררי נפשו, אך באנשי רשע ההם חרה אפו ויאמר להשחיתם ואתם יחד את כל האדם, ולהקים תחתיהם אנשים טובים וישרים, ועל כן היתה ראשית מעשהו להקציר את ימי חיי האדם עד מאה ועשרים שנה, תחת אשר עד הימים ההם היו ימי חייהם כאלף שנים, ואחרי כן הביא עליהם מבול מים וימח את כל היקום, ורק את נח הציל ממי המבול, ויצוהו לעשות לו תבה בעלת ארבע מכפלות, שלש מאות אמה ארך דחבה, חמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה, גם צוהו להביא אתו אל התבה מכל מאכל אשר נאכל, ומכל החי שבעה שבעה זכר ונקבה לחיות זרע על פני האדמה אחר המבול. כתלי התבה היו חזקים ומוצקים, גם מכסה התבה חזקה מאד לבל יגיע שטף מי המבול אל תוכה, ויעש נח ככל אשר צוהו ה׳, ויבא הוא ושם וחם ויפת בניו ואשתו ושלשת נשי בניו אל התבה, המה וכל החיה והבהמה וכל הרמש וכל העוף כאשר צוה ה׳, ויסגור ה׳ בעדם. נח היה הדור העשירי לאדם הראשון, כי הוא היה בן למך, בן מתושלח, בן חנוך, בן ירד, בן מהללאל, בן קינן, בן אנוש, בן שת, בן אדם.