קדמוניות היהודים · פרק א׳, נ״ד

אחרי הדברים האלה הביאה אותו רבקה הביתה, ועבדי לבן פתחו את הגמלים וינהלום במספוא, ולבן קרא את העבד לאכול אתו לחם. אחרי אכלם ערך העבד דבריו אל לבן ואל אם רבקה ויאמר: עבד אברהם אנכי - ואברהם בן תרח הלא הוא שארכם הקרוב אליכם, כי נחור אבי אבי בניך, אשה אהובה: היה אחי אברהם בני אב אחד ואם אחת -ואברהם שלח אותי אליכם לקחת את הנערה הזאת ליצחק בנו לאשה, ויצחק הוא בנו יחידו אשר יירש את כל הון ביתו הרב והעצום. ואף כי אין מעצור לו לבחור מבנות ארצו אשה לבנו, אשר לה עֹשֶר ונכסים וכל טוב הארץ, אך הוא לא יחפוץ לתת את בנו לאחת מבנות הארץ ההיא כי אם מבית אביו וממשפחתו. ואתם אל תמנעו את חפץ אדוני, כי מה׳ יצא הדבר, והוא נתן לי אות ומופת על זה, כי זולת אשר נחני בדרך וישמרני מכל ארב ומכל מכשול, הראני עוד אות נאמן כי חפץ אדוני הצליח בידו: כי כבואי היום אל העין התפללתי אליו כי יקרה לפני מכל בנות העיר את הנערה אשר הוכיח לבן אדוני, והוא הקרה אותה לפני-. ועתה הלא תעשו את אשר יחפוץ ה׳ ותתנו על ידי את הנערה הזאת אשר למענה חרד אדוני את כל החרדה הגדולה הזאת." ותען אם הנערה ולבן אחיה: מה׳ יצא הדבר, לא נוכל דבר אליך רע או טוב, הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה׳. ויקח יצחק את רבקה, ויהי אדון לכל בית אביו, כי הבנים אשר ילדה קטורה לאברהם, לא ירשו מאומה בבית אביהם, יען כי כבר נסעו הלכו לארצות אחרות וישבו בהן כל הימים .