ערוך השולחן - אורח חיים · סימן תרנ״ד

תנן (מב א): מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה, ומחזירתו למים בשבת - בזמן שהיו מברכין על הלולב בשבת, כמו שיתבאר בסימן תרנח. והלולב עומד במים שלא יכמוש, ומותר להחזירו לאותן מים בשבת. ואף על גב דתקוני מנא - אסור בשבת, מכל מקום כיון דבמים אלו עמד - לא מיחזי כתקוני מנא. ואפילו האשה שפטורה מלולב - לא אמרינן שלולב מוקצה אצלה, ואסורה לטלטלו. דאינו כן, דכיון דראוי לאיש - גם האשה מותרת (גמרא). אבל האידנא שאין מברכין בשבת - הוה מוקצה גמור, ואסור בטלטול.

ולא הותר בשבת רק להחזירו לאותן המים, אבל לא להוסיף מים אחרים, וכל שכן להחליפן לגמרי. וביום טוב התירו להוסיף מים, אבל להחליף לגמרי על מים אחרים - אסור, דהוי כמתקן מנא. ובחול המועד - מצוה להחליף על מים אחרים לגמרי, כדי שישאר לח והדר. ונראה לי דההוספה ביום טוב הוי פחות ממחצה, דביותר לא מקרי "הוספה". ונכון ליטול בכל יום חול המועד ערבה חדשה, ולקשרה בלולב, והוא הידור מצוה. ורק יש ליזהר שאם תוחבו באגודה - שלא ימשכנו מלמטה בחוזק וישרו, רוב העלים.